יום הזכרון שלי הוא יום בו אני נוגעת במשפחות השכול. אני מראיינת, מחבקת ובוכה…

כן הרבה דמעות יש בימים האלו, דמעות על פרחים שנקטפו, על חיילים שמסרו נפשם על קדושת ה'.

אבות שנפלו, אלמנות שנשארו, אחים ואחיות יתומים שגדלו בלי אבא, אמהות שילדיהן נקטפו באבחת חרב והותירו אחריהם שכול וכאב עצום שלא נגמר.

כשפגשתי את בת גלים שער, ראיתי מיד את החיוך, החיוך שמזכיר לי כל כך את גלעד..

בראיון עוצמתי ומרגש בת גלים משתפת אותנו בתחושות, בזמן שחולף, ברגעי המשבר, ובאמונה החזקה בריבונו של עולם…